סיפורי דיירים בעטרת רימונים
קפלון ורה
נולדה ב-16.06.1929 .
הייתה בת יחידה במשפחה . אבא שלה מילא תפקיד חשוב בבנק במוסקבה ואימה הייתה עקרת בית .
ורה ניצולת שואה ובזמן מלחמת העולם השנייה הבריחו את משפחתה לעיר אחרת ברוסיה שהייתה רחוקה ממוסקבה .
אימה של ורה נפטרה כשהיא הייתה בת 12, לפי הסבר של הדיירת, אימא שלה סבלה ממחלת כליות קשה מאוד .
אבא של ורה התחתן פעם שניה עם אישה מאוד טובה שעבדה איתו ביחד בבנק, הוא עבד 12 שעות ביום והיה תמיד מאוד עסוק .
ורה הייתה תלמידה טובה בבית הספר והייתה מאוד עצמאית .
לאחר שסיימה בית הספר התקבלה לאוניברסיטה למגמת רוקחות, היא בעלת תואר ראשון ברוקחות .
התחתנה בגיל 24 והביאה ילדה מדהימה , אחרי שביתה נולדה היא נפרדה מבעלה, עכשיו היא טוענת שלא באמת הייתה שם אהבה חזקה .
לאחר מכן לא יצא לה לבנות זוגיות חדשה וגם לא להתחתן , מסבירה שרצתה להתמקד אך ורק בבת שלה ולתת לה את כל כולה .
ורה הייתה מאוד ממוקדת בקריירה שלה וניהלה בית מרקחת במהלך 20 שנה .
אצלנו בעטרת רימונים היא מרגישה ממש טוב ואומרת שמקבלת יחס חם ואוהב מהצוות .
היום ורה חוגגת 92 וביתה המקסימה הביאה עוגת שוקולד לכל הצוות וגם לדיירים וזר פרחים לאימא .
מן העיתונות:
מרגלית גול .
נולדה ב12.03.1931 בירושלים . יש לה אחות שיותר קטנה ממרגלית בשם חיה .
להורים של הדיירת היה סיפור חיים מאוד מעניין, לשניהם אלה היו נישואים שניים , פרק ב' .
אבא של מרגלית היה עולה מרוסיה ואימה ממרוקו . שילוב מנצח :-)
אחרי שבנותיהם נולדו, הוריה של מרגלית אימצו ילד בן 5 בשם יקוטיאל , שהורים נשרפו בביתם והשאירו אחריהם 10 ילדים . אחד מהם היה יקוטיאל .
מרגלית התגייסה לצבא ושירתה בצנחנים בבסיס סגור ואחרי צבא חזרה הביתה והכירה את בעלה לעתיד .
מרגלית התחתנה בגיל 21 והביאה לעולם שתי בנות מדהימות . אחרי הלידה מרגלית נשארה בבית עם הבנות , אך כאשר מצב הכלכלי נהייה מורכב יותר החליטה מרגלית ללכת לעבוד . עבודתה הייתה כבייביסיטר במשפחה אמריקאית . אחרי שנה כשהמשפחה חזרה לארצות הברית, מרגלית נשארה בלי עבודה ואז החליטה ללכת ללמוד הנהלת חשבונות דרך לשכת תעסוקה . אחרי לימודים לא קלים עברה מרגלית מבחן וקיבלה תעודת מנהלת חשבונות סוג 1.
מאוד מהר קיבלו את מרגלית לעבודה במשרד החינוך שם עבדה 21 שנה ומאוד נהנתה ובעלה היה ממש גאה בה .
מרגלית מספרת שהקשר עם אח המאומץ יקוטיאל נותק. לפני כמה שנים טובות בא אחיו ולקח את יקוטיאל אליו . אימה קיבלה את זה מאוד קשה ובכתה המון .
מרגלית ניסתה לחפש אותו ,אך ללא הצלחה .
עכשיו היא אומרת שהיא תשמח מאוד אם תראה אותו שוב לפחות פעם אחת .
מרגלית גול דיירת בעטרת רימונים כבר שנתיים וחצי . מספרת שמתייחסים אליה מאוד יפה ובנותיה באות לבקר אותה המון . היא מרגלית אוהבת מאוד תעסוקה ומחוברת למדריכת התעסוקה מירי .
עד היום מרגלית אוהבת לפתור דפי חשבון, לצייר, תשבצים וכו'.
חיים היינריך .
דייר עם סיפור חיים מאוד מעניין ולא קל .
חיים הוא ניצול שואה , נולד ב-08/09/1923 ברומניה .
חיים עבד במפעל טקסטיל .
בזמן מלחמת עולם השנייה חיים עבר דברים מאוד קשים , שמו אותו בקרון רכבת שהיו בו עוד 100 איש והביאו אותם למחנה ריכוז. . בנס חיים נשאר בחיים ועכשיו הוא דייר שלנו, זכינו להכיר איש מיוחד .
בעזרת עמותת " עזר מציון " הגשמנו משאלה של חיים -להגיע ליד ושם .
לחיים הייתה תכנית מיוחדת ביד ושם, פגש אותו מדריך והם הלכו לפי המפה וחיים נזכר בתכנים קשים שחווה ושיתף אותנו בסיפור חיים שלו .
לאה גולוב, דיירת שלנו בעטרת רימונים רק כ- 4 חודשים, אך הכניסה שלה הכניסה הרבה צבעים למוסד!
לאה בת 95 ,ילידת אוקראינה .
נולדה במשפחה מאוד משכילה ולמדה כבר מגיל קטן -שלספרות ולשון יש השפעה מאוד גדולה על החיים של בני אדם !
כבר מגיל 3 למדה לאה בעל פה שירים מאוד מורכבים ברוסית והייתה מדובבת מילה במילה לסבתא שלה ולהורים . כאשר היא התבגרה, החליטה ללכת ללמוד באוניברסיטה בקייב . לאה בעלת השכלה גבוהה במילה אמנותית . כאשר סיימה את לימודיה התחילה לעבוד בעצמה באוניברסיטה בתור מרצה . לאה לימדה שחקנים מאוד מפורסמים בברית המועצות למילה אמנותית ( התבטאות נכונה ויפה של השחקן בזמן הצילומים או בזמן משחק שלו בהצגה בתיאטרון) .
ללאה יש שתי בנות שגרות בקייב, אך עדיין שומרות איתה על הקשר .
לאה עלתה לארץ לא לפני הרבה שנים ומאוד אוהבת את ישראל . היא נהנית אצלנו בעטרת רימונים , מרגישה בבית . לאה מעבירה פעם בשבוע ערב ספרותי לדיירים דוברי רוסית ומספרת בעל פה שירים ופואמות . בנוסף היא מכירה ביוגרפיה של סופרים ומשוררים שונים . אנחנו קוראים למפגשים הללו - ערב ספרותי עם לאה גולוב .
הדיירים מאוד נהנים מהחוויה ומאוד אוהבים את לאה ! תודה רבה ללאה שזכינו בה .
מן העיתונות:
