יש זיכרונות שאנו שומרים במילים ובתמונות ויש זיכרונות שנשמרים עמוק יותר בגוף, בחושים ובחוויה הרגשית. זיכרון של טעם שייך לסוג השני. הוא אינו זקוק להסבר מודע, די בריח שעולה מסיר או בביס אחד מוכר כדי להציף תחושת בית, שייכות וביטחון. המתכונים של הסבתות שלנו הם הרבה יותר מאוסף של מרכיבים והוראות הכנה. הם עוגן רגשי, נקודת חיבור לזמן שבו היינו מוחזקים, עטופים וידענו שיש לנו מקום ברור בעולם.
מבחינה פסיכולוגית, לזיכרון החושי ובמיוחד לזיכרון של ריח וטעם יש קשר ישיר למרכזים הרגשיים במוח. בניגוד לזיכרון מילולי או חזותי, זיכרון זה אינו עובר דרך פילטרים של ניתוח או פרשנות, אלא מעורר חוויה מיידית ועמוקה. לכן טעם מסוים יכול להחזיר אותנו ברגע אחד לילדות, לאדם אהוב או לתחושת מוגנות והאוכל של הסבתות פעל בדיוק במקום הזה, כמנגנון של ויסות רגשי, נחמה ויציבות גם בלי שנקרא לו כך.
מעבר להיבט החושי, הבישול עצמו היה שפה של קשר.
דרך סירים ומחבתות, דרך תנועות ידיים חוזרות ומוכרות, הועברה אהבה שלא נזקקה למילים. הסבתות לא בישלו כדי לייצר חוויה קולינרית, אלא כדי להזין, לדאוג, לאסוף את המשפחה סביב שולחן אחד. שולחן האוכל היה מרחב רגשי שבו נוצר חיבור, מקום שבו נשמעו סיפורים, נרגעו מתחים ונבנתה תחושת משפחתיות יומיומית, פשוטה ועמוקה.
המתכונים הללו אינם רק זיכרון של מה שהיה, אלא גם יסוד בזהות שלנו בהווה. הם משמשים גשר בין דורות ומאפשרים המשכיות גם בעולם שמשתנה במהירות. דרך הטעמים המוכרים אנו פוגשים מחדש את מי שהיינו ומבינים טוב יותר מי אנחנו היום. עבור רבים, חזרה למתכון של סבתא היא דרך לא מודעת להשיב לעצמם תחושת יציבות, משמעות ושורש.
יש גם משמעות עמוקה בהכרה הניתנת לסבתות עצמן בנקודת הזמן הנוכחית. עבור נשים רבות, העשייה הביתית והמשפחתית נעשתה לאורך שנים בשקט, ללא הכרה פורמלית או מילולית. ההבנה שהמתכונים שלהן הפכו לזיכרון חי, למסורת שעוברת הלאה, מעניקה משמעות חדשה לעשייה שנעשתה מתוך יומיום. זוהי הכרה בכך שהשפעה רגשית, חינוכית ותרבותית אינה נמדדת בתארים או בהישגים חיצוניים, אלא בקשרים שנוצרו ובטעם שנשאר.
הזיכרון של הטעם הוא, בסופו של דבר, זיכרון של קשר אנושי. הוא עדות לידיים שפעלו מתוך אכפתיות, לשולחן שחיבר לבבות ולבית שידע להכיל. גם כאשר הזמן חולף והחיים משתנים, הטעם נשאר כמפתח קטן אך עוצמתי לחזרה למקום שבו הכול התחיל. זהו זיכרון שאינו דוהה, אלא ממשיך לחיות בכל פעם שמבשלים, טועמים וזוכרים.
ברשת ביחד, הפועלת בתוך הבתים ומלווה את הדיירים והמשפחות ביומיום שלהם, נולד פרויקט „המתכון של סבתא” מתוך הבנה עמוקה של הכוח שטמון בזיכרון, בטעם ובמעשה הפשוט של בישול. הפרויקט מבקש לעצור לרגע את המרוץ ולהפנות זרקור אל הסבתות, אל הבתים שלהן ואל הידע שעבר דרכן מדור לדור, ידע שלא נלמד מספרים, אלא נוצר מתוך חיים שלמים של נתינה, נוכחות וקשר אנושי.
איסוף המתכונים בבתים אינו רק תיעוד קולינרי, זהו מעשה של הכרה. הוא מאפשר לסבתות לספר את סיפורן דרך הידיים, דרך הטעמים ודרך הזיכרונות ומעניק מקום של כבוד לעשייה שהעשירה משפחות שלמות. דרך הפרויקט, רשת ביחד מבקשת לחבר בין אנשים, להעמיק תחושת שייכות ולהעשיר את המרחב המשותף בטעמים שמביאים איתם חום, זיכרון ומשמעות.
המאמר מלווה במתכונים של הסבתות כפי שהועברו מדור לדור, בפשטות, באהבה ובידיים שעבדו מהלב.
זוהי הזמנה להמשיך את הסיפור לא רק בקריאה, אלא גם במעשה: לפתוח סיר, להדליק אש קטנה ולחבר בין עבר, הווה ולבבות דרך טעם וזיכרון.
המתכונים :
