מיזם זה נוצר בתקופת הקורונה, בין סגר לסגר, כאשר נמנעה מדיירי הבית אפשרות ליציאה מבית האבות לבילויים יומיומיים בחיק בני משפחה וחברים, לרבות יציאה לבית קפה.
מטרת הפרויקט:
חוויית יציאה מהשגרה, חיזוק קשרים חברתיים בקרב הדיירים, הנאה רב חושית.
רקע:
מחקרים רבים הראו כי תקופת הקורונה נחשבת כמשבר מתמשך. רבות דובר על עיקרון הרציפויות ועל האפשרות החשובה לנבא היום את המחר. ההסתגרות בבית האבות, הביאה את הצוות לפעול למען שמירה על הרציפויות השונות בהתאם לתפיסת הדיירים, במטרה לעודד חוסן וחוויית הצלחה בהתמודדות עם המשבר. בין השאר נפגעה הרציפות החברתית- בינאישית. רובנו יוצאים לבית הקפה על מנת לחוות חוויה קולינרית בחיק אנשים אהובים, חוויה זו מאפשרת לנו לחוות ״פסק זמן״ מהשגרה הלוחצת או לחילופין, בהתאם לגיל ולאורח החיים- מתחושת חוסר משמעות ומהבדידות. על כן, צוות השרות הסוציאלי, ראה לנכון לאפשר לדיירים חוויה ייחודית של מעין יציאה לבית קפה, סיבה לקום ולהתלבש יפה, אוכל משובח ומוזיקה נעימה, יחד עם חבריהם למחלקה.
התגובות למיזם היו נלהבות, הן מצד הדיירים והן מצד בני המשפחה.
תיאור המיזם:
במסגרת המיזם, הדיירים מאחת מחלקות הבית יוצאים אל חצר בית האבות או אל מרפסת המחלקה ושם נהנים מחוויית בית קפה אמיתית לרבות שולחנות מעוצבים וערוכים, מוזיקת בתי קפה, שתיה ותפריט מגוון, תפריטים שעוצבו במיוחד לצורך הפרויקט.
