סימה פולק, עו״ס בית הורים בבני ברק מרשת "ביחד" סוקרת את התסמינים שמאפיינים אדם החולה באלצהיימר ,דרכי הטיפול והתמודדות המשפחה.
שכיחותה של מחלת האלצהיימר עולה באופן משמעותי אצל אנשים מעל גיל 65. בעשור השביעי לחיים כ- 5% מהאוכלוסייה לוקים בה ומעל גיל 85 היא נפוצה אצל מחצית מהקשישים. אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת הפוגעת במוח וגורמת לשיטיון שמשמעותו פגיעה באזורים השולטים בתהליכי חשיבה והזיכרון. תסמיני המחלה מתפתחים בהדרגה במשך חודשים.
גורמי סיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר
• אנשים מעל גיל 65
• השכיחות קיימת פי 2 בנשים מאשר בגברים
• קיים קשר בין רמת השכלה נמוכה להתפתחות המחלה
• היסטוריה רפואית של חבלות ראש, מחלת כלי דם מוחית, יתר לחץ דם, סוכרת ושומנים בדם, עישון וצריכת אלכוהול.
איתור מוקדם של גורמי סיכון מאפשר לקבוע את דרגת הסיכון ולבנות תוכנית אישית להתערבות טיפולית ומניעתית נכונה.
התמודדות בני המשפחה עם האבחנה
בני משפחה של חולי אלצהיימר מתמודדים עם קשיים רבים שנובעים מאופייה ומהלכה של המחלה. הקושי מתחיל כבר עם האבחון של המחלה שהינה סופנית.
דרכים וכלים להתמודדות בני המשפחה עם מחלת האלצהיימר
למדו אודות המחלה – כך תדעו כיצד לעזור ותקבלו כלים וידע על השינויים הצפויים בהתנהגות ההורה. חשוב להבין שאלצהיימר היא מחלה ככל מחלה שדורשת טיפול.
עזרו לחולה להשתתף בפעילויות שונות– בין אם בביתו או מחוץ לבית. כדאי להימנע מלעשות עבורו מה שהוא רוצה אלא לעודד אותו לפעול בעצמו בפעילויות יומיומיות ככל האפשר. גם אם הדבר כרוך בהשקעת זמן רב יותר וסבלנות. ניתן לקבל סיוע מביטוח לאומי כגון צמיד זיהוי ליד עבור ההורה למקרה שיוצא ואינו מוצא את דרכו חזרה או כפתור מצוקה אם נדרש.
תקשרו עם החולה – חשוב לתת לו את הכבוד הראוי לו לכן כדאי לשוחח עימו כאל אדם מבוגר על נושאים יומיומיים, עדכוני חדשות וגירוי תהליך החשיבה, גם אם צלילותו מוטלת בספק.
שתפו את הקרובים האחרים בטיפול – קחו חלק בקבוצות תמיכה, שתפו אנשי מקצוע, במה שעובר עליכם.
שלבי מחלת האלצהיימר
מקובל להבחין בשלושה שלבים של המחלה. אורכו הממוצע של כל שלב שנתיים עד ארבע שנים.
בשלב המוקדם
מתבטא באובדן זיכרון לטווח קצר, קושי בזכירת מילים ושמות, הנחת חפצים שלא במקומם. שכחה של כיבוי הגז או התנור שעלולה לסכן חיים. קושי בביצוע מטלות מורכבות ולהתמצא במקום ובזמן. שינויים במצב רוח ואובדן עניין בפעילות פניה וחברה. ירידה בספונטניות, בלבול, נטייה לדיכאון ולתוקפנות.
בשלב האמצעי
החמרה באובדן הזיכרון לטווח קצר, בעוד היכולת לזכור אירועים מהעבר הרחוק נשמרת. קושי בבחירה ובקבלת החלטות, קשיי ריכוז, שיפוט לקוי, אובדן חוש הזמן, חוסר התמצאות במקום, שינויים קיצוניים במצב הרוח, הפרעות שינה, אפתיה, חשדנות, מחשבות שווא ולעתים הזיות ראייה ושמיעה.
בשלב הסופי
התסמינים חזקים וקשים : אובדן הזיכרון והיכולת הקוגניטיבית. התנהגות פאסיבית, אדישות למתרחש, אובדן מוחלט של יכולת לזהות אנשים קרובים וחפצים. צורך בסיוע עבור על פעולה פשוטה.
איך ניתן למנוע או לעכב את האלצהיימר ?
אין דרך להבטיח מניעה של התפתחות מחלת האלצהיימר, טיפול מניעתי יכול להפחית את הסיכויים להופעת המחלה : פעילויות לשיפור הזיכרון וגירוי המוח , שינה טובה ומספקת מדי לילה וקשרים חברתיים ורצופים עם בני המשפחה ,יכולים לעזור למוח לתפקד כראוי בגיל מבוגר.
למי שכבר אובחן עם אלצהיימר ניתן לעכב את התקדמות המחלה באמצעות שילוב של טיפול תרופתי לתסמינים הקוגניטיביים ולדיכאון וטיפול לא תרופתי שנועד לשמר את התפקוד באופן עצמאי לאורך זמן. שימור התפקוד מתבצע בעזרת פעילויות לגירוי החושים: התעמלות, אומנות, פסיכודרמה, טיפול בתנועה, ריפוי בעיסוק ועוד.
חשוב לזכור שהגישה וההתמודדות של בני משפחה עם מחלת האלצהיימר מתבטאת גם ביחס לחולה עצמו ובסביבה בה הוא חי ופעיל .מחקרים מראים שהתמודדות מוצלחת של בני משפחה עם מחלתו של ההורה קשורה להחמרה איטית יותר של מחלת האלצהיימר.
