סיפורו האופטימי של משה אביאל דייר במרכז סיעוד וותיקים לקראת ראש השנה – כתבה במגזין משפחה
בשנתיים וחצי האחרונות משה אביאל מתגורר במרכז הגריאטרי 'מרכז סיעוד וותיקים' בבני ברק מרשת "ביחד. "אני נמצא כאן מכיוון שאיני יכול להתהלך באופן חופשי כמו בעבר אבל חש בטוב באופן כללי", הוא מסביר, ואז מוסיף בכנות: " בית האבות מושקע ומטופח מאוד, נמצאים סביבי אנשים במצבי תפקוד שונים, ולמדתי להיות שמח בחלקי ולראות את הטוב".
המילים "לראות את הטוב" הן אלו שמלוות את אביאל כל חייו, החל משנות ה-30 כאשר גדל בארץ כילד תל אביבי צעיר. "הילדות שלי הייתה בסך הכל טובה, אני זוכר שהיו סביבי ילדים שהגיעו מכל רחבי תבל ועלו לארץ. אבל אני הייתי שונה מהם – הייתי יליד הארץ והרגשתי בכך גאווה גדולה", הוא מספר.
בבגרותו הייתה העבודה הראשונה שלו בנגרייה המשפחתית, אך מהר מאוד הוא הבין שעבודות הכפיים פחות מתאימות לו, והוא נמשך לעולם המספרים. "אף פעם לא למדתי לימודי השכלה גבוהה" הוא מדגיש, "אבל זה לא מנע ממני לעבוד בתפקידים מתקדמים בבנק הפועלים. אהבתי את העבודה, ועסקתי בה עד הפנסיה".
כאשר יצא לפנסיה גילה אביאל את חיבתו הגדולה לטיולים. "עד אז לא יכולתי להרשות לעצמי להכיר את הארץ, כי כל החיים עבדתי", הוא מציין. "מאז שיצאתי לפנסיה טיילתי עם אשתי ברחבי הארץ –, עשינו הכל באופן עצמאי ולא כחלק מטיולים מאורגנים. היינו קוראים על כל מקום בו ביקרנו ואוספים ידע. אני מרגיש שמשמיים נתנו לי את האפשרות לנצל היטב את השנים, כדי שכיום, כשאני נמצא בבית אבות בשל בעיות סיעודיות, ובעצם לא יכול לצאת מכאן, לא ארגיש שהפסדתי".
עם זאת הוא מדגיש: "אני לא מרגיש מוגבל, כי מכל בחינה אחרת אני מתפקד ברוך השם מצוין – יש לי זיכרון טוב, ואני מנהל חיים מלאים ומאושרים. אני לא מטייל, אבל ממלא את היום בתחביבים אחרים – ממשיך להתעסק במספרים ולייעץ בנושאי כסף ובנקאות, אני גם לומד ספרדית – גם זה סוג של חלום שרציתי להגשים במהלך השנים, וכעת זו ההזדמנות. בזמנים של קושי אני מזכיר לעצמי לקבל כל דבר באהבה, כמו שאמר פעם מישהו: 'אנחנו צריכים שיהיה לנו כוח לשנות את מה שאפשר לשנות, ושכל כדי לקבל את מה שאי אפשר לשנות'. אני מאמץ את המשפט הזה".
מה תוכל לאחל לנו לשנה החדשה?
"שתהיה שנה בה מתגשמים כל הדברים הטובים שאנו מאחלים לעצמנו, ובעיקר – הבריאות. זה חשוב יותר מכל דבר אחר".
